תל חי

 

סיפור ההריון של תנור המלח
 כמו שידוע לכולם, תקופת ההריון של תנורי הקרמיקה היא תקופה קצרה מאוד, של כמה ימים. אך תנור המלח שלנו היה עקשן וההריון שלו ערך כחודש ימים
דניאל כבר כמעט רצה לעשות לו הפלה אבל החליט להיות רחום וחנון וליילד אותו
הנוכחים: דניאל - רופא מיילד, עופרי (הקוף), מירי ונטע בתפקיד האחיות
אז החלטנו לוותר על הניתוח הקיסרי וללכת על הקטע המסורתי. הדלקנו את שני הברנרים (הרופא המיילד, דניאל, מיהר לניתוח נוסף. לכן החלטנו להתקדם מהר.) עשינו ביסק זריז ואיבדנו שני כלים בדרך. הרופא אמר שלאבד שני כלים, זה לא נורא ביחס לכל התנור. המשכנו בתהליך מהר מאוד, תוך כדי הסברים מפורטים (ומעניינים) אודות התנור ושריפתו. ההתרגשות היתה רבה, וכל הקונים צנחו. לקראת ערב, התחלנו לזרוק מלח פנימה, קצת פחות ממה שזרקו בשריפות האחרונות. ובעזרת הטבעות שהכנו, יכולנו להחליט מתי להפסיק לזרוק מלח. בזמן השריפה כבר גילינו שיש סיבוכים בלידה. מהצצה בתנור הבנו שהמדפים קצת נזלו על כמה כלים
בסביבת 7 בערב כיבינו את הברנרים והנחנו לתנור לנפשו. למחרת בבוקר כבר לא יכולנו לחכות אבל הוא היה חם מידי...ולפני ארוחת צהריים של יום רביעי פתחנו את התנור. יצאו לנו תינוקות מקסימים אבל הרחם נפגע קשות. קיר אחד קצת התפרק וכל המדפים נזלו, כדורי הוודינג לא היו מספיק גבוהים וכמה כלים נדבקו. אבל כולם יצאו יפהפיים. ובעזרת אבן המשחזת כל התאומות הסיאמיים ניצלו. את המדפים ניקינו וצבענו בטייח תנורים כי החלטנו שזו הסיבה שהמדפים נזלו (איפה שלא היה טייח.) בסופו של דבר הלידה היתה לא פשוטה, אך עברה בהצלחה. ונקווה שהתנור יעמוד בשיפוץ קטן שהוה זקוק לו. ונתראה בשריפה הבאה

א נ ג מ ה. איזה כיף שסוף סוף שריפה אחת מלווה אותי בשעות הקטנות של הלילה, ודווקא בה - כשהיגיעו השעות שלי היא פשוט הבינה לליבי, הרגיעה אותי ו... נרדמתי. ניסיתי להיאבק - בעיניים, לפתוח בכוח לתת עוד מבט אחד קטן, באש המטורפת הזאת בכוח המדהים הזה. אבל היא, בשלה כאילו שרה לי שיר לילה טוב ונרדמתי, ממש נרדמתי.... אין לי ספק שהאנגמה היא אהבה חדשה שלי. התאהבות ממבט ראשון שהתחילה עוד בשנה שעברה ורק התחזקה השנה. (ואיך שלא - כי רק אהבה אמיתית תתן לי לישון בשעות כאלו מוקדמות...) . למדתי שיעור עצום. אומנם עוד נראה לי שאני בחיתוליו וכנראה שאצטרך ללמוד עוד ועוד. אבל האנגמה העניקה לי מתנות קטנות ואחת גדולה שהיא הקבלה. קבלה של מה שלא צפוי, לא ברור, ולא מוכר. כשיצאו הכלים ועל זה אני חייבת את בקשת הסליחה מכולם, נראה לי שהעולם חרב ( טוב לא ממש להגזים) אבל כמו שכבר אתם מכירים אותי, היה לי קשה ממה שיצא. הכל נראה מוזר, צהוב, נקודות, חולה, בלי כל הצבעים שחלמתי עליהם, חצי שבור וחצי מתקלף. וממש כעסתי עליה - האנגמה שלי. כשחזרתי הביתה כבר נרגעתי קצת, הזכרתי לעצמי שאני מאוהבת ושאני אקבל את האנגמה כמו שהיא גם עם מצבי הרוח שלה בדיוק כמו שאני.... (והרי היא ממש מקבלת אותי).   הלכתי לישון, קמתי בצהריים. הגעתי לסדנא, הבטתי בכלים ופתאום הם חייכו. ממש צחקו. במין צהוב מאושר ונקודות בורקות והכל היה נראה כל כך אחרת. נכון, לא כמו שחלמתי אבל כן כמו הפתעה מחלום אחר. זאת חוויה מדהימה, פשוט לקבל, להסתכל אחרת כאילו מעין של מישהו אחר. ואני הרי לא אנגמה (למרות שאולי הייתי רוצה .אני עדי עם חלומות מפה עד הודעה חדשה. אז הפעם האנגמה העירה ושחפה לחלום אחר, שאפשר לומר שהוא נעים לי פחות אולי אפילו יותר.... אז תודה לך אנגמה, באמת אהובה... ומקווה שאולי ניפגש שוב לפני שנה הבאה

אנאגמה 

פולחן גלזורות עתיק

משועבד על גבי חרסים

כלי אנוש

אשר ליבם פתוח

מקבלים את אפר העץ הקשה
 

הזהב הלוהט מלובה

בקצב המסורת

בניבים שונים

מסביב לתנור


 

 

זכרונות מאנא גאמא. זהה את המסתערב