עדי קרמר

א נ ג מ ה. איזה כיף שסוף סוף שריפה אחת מלווה אותי בשעות הקטנות של הלילה, ודווקא בה - כשהיגיעו השעות שלי היא פשוט הבינה לליבי, הרגיעה אותי ו... נרדמתי. ניסיתי להיאבק - בעיניים, לפתוח בכוח לתת עוד מבט אחד קטן, באש המטורפת הזאת בכוח המדהים הזה. אבל היא, בשלה כאילו שרה לי שיר לילה טוב ונרדמתי, ממש נרדמתי.... אין לי ספק שהאנגמה היא אהבה חדשה שלי. התאהבות ממבט ראשון שהתחילה עוד בשנה שעברה ורק התחזקה השנה. (ואיך שלא - כי רק אהבה אמיתית תתן לי לישון בשעות כאלו מוקדמות...) . למדתי שיעור עצום. אומנם עוד נראה לי שאני בחיתוליו וכנראה שאצטרך ללמוד עוד ועוד. אבל האנגמה העניקה לי מתנות קטנות ואחת גדולה שהיא הקבלה. קבלה של מה שלא צפוי, לא ברור, ולא מוכר. כשיצאו הכלים ועל זה אני חייבת את בקשת הסליחה מכולם, נראה לי שהעולם חרב ( טוב לא ממש להגזים) אבל כמו שכבר אתם מכירים אותי, היה לי קשה ממה שיצא. הכל נראה מוזר, צהוב, נקודות, חולה, בלי כל הצבעים שחלמתי עליהם, חצי שבור וחצי מתקלף. וממש כעסתי עליה - האנגמה שלי. כשחזרתי הביתה כבר נרגעתי קצת, הזכרתי לעצמי שאני מאוהבת ושאני אקבל את האנגמה כמו שהיא גם עם מצבי הרוח שלה בדיוק כמו שאני.... (והרי היא ממש מקבלת אותי).   הלכתי לישון, קמתי בצהריים. הגעתי לסדנא, הבטתי בכלים ופתאום הם חייכו. ממש צחקו. במין צהוב מאושר ונקודות בורקות והכל היה נראה כל כך אחרת. נכון, לא כמו שחלמתי אבל כן כמו הפתעה מחלום אחר. זאת חוויה מדהימה, פשוט לקבל, להסתכל אחרת כאילו מעין של מישהו אחר. ואני הרי לא אנגמה (למרות שאולי הייתי רוצה .אני עדי עם חלומות מפה עד הודעה חדשה. אז הפעם האנגמה העירה ושחפה לחלום אחר, שאפשר לומר שהוא נעים לי פחות אולי אפילו יותר.... אז תודה לך אנגמה, באמת אהובה... ומקווה שאולי ניפגש שוב לפני שנה הבאה