תל חי

שנה ב' פורקות בהתלהבות תנור חשמל (1250), רדוקציה ראשונה (הפירומטר חוזר לעבוד) ופיצפו בשלו - למה למהר?

 התורנים האמיצים (עלי, אביגיל וגיבוי ממיטל) מבשלים ארוחת צהריים ואני כולי בציפייה לקון 7, מה עם קון 7? אולי הוא רך? אולי הוא זז? אני מדמיינת? וליאורה במילות חוכמה: "די להסתכל על הפירומטר!" אחרי ארוחת צהריים משביעה, נטלי מצטרפת אלינו, מכינים כלים עם סידני, הרבה התעסקות עם הלחץ (של התנור ושלי) וקון 7 מתחיל לרקוד, אבל בחלק התחתון של התנור "הקון עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת", כמאמר השיר. רדוקציה נוספת ועוד אחת, ניסיון לאזן את התנור, עד שגון אומרת: "תראי...", אנחנו מחכות בסבלנות לקונים,  פיצפו מסיים ומנצח בתחרות, קון 8 ו9 נופלים, אבל רק בחלק העליון של התנור וזהו, מכבים. 12 שעות שריפה - 12 שעות של לימוד, עבודה ובעיקר חוייה. והכלים? תמונות בהמשך.
 

סתם לכיף 

 

תסתכלו על הווידיו המדהים הזה. עשיית קומקום סימטרי מושלם מסלאבים (משטחים). טכניקת עבודה מסורתית מיישינג, סין
http://ceramicartsdaily.org/pottery-making-techniques/handbuilding-techniques/poetry-in-motion-a-yixing-teapot-master-creates-an-exquisite-handbuilt-teapot/?floater=99 
השראה לדיוק וגימורים בעבודת יד

הגעתי למחלקה ביום שישי בבוקר מאוחר, במחשבה שאני אהיה לבד ואנסה לחזור למתכונת עבודה, אחרי ששלושה שבועות לא ישבתי על האבניים (גילוזים, תורנות, סימפוזיון...). תמיד ברגעים כאלה אני מרגישה ששכחתי איך עובדים על האבניים, איך ממרכזים, איך עושים קערות (מה שהסתבר בהמשך כנכון) זה רגע קטן כזה ומפחיד שחייבים להתגבר עליו מהר. לא לחשוב ופשוט להתיישב על האבניים. אני חשבתי קצת יותר מידי ולקח לי שבוע לחזור..
 בכל מקרה מחשבותי התבדו כאשר כבר מהחנייה בערך שמעתי בום בום בום של מוסיקת טראנס בוקעים מהסדנא. והנה בתוך הסדנא קוקי, עפרה ונטי עפות להן
על קערות בקצב הטראנס
אחרי שהשבתתי קצת את חדוות המוסיקה התישבתי גם אני על האבניים.
אבל כמו שקורה לא פעם, הניסיון שלי לחזור לעשיית קערות היה קשה ולא צלח היום, צעקתי לגון אבל היא לא באה (גון הצילו!), אז עבדתי על צילומים של עבודות שלי שכבר הרבה זמן אני רוצה ולא מספיקה. לפחות משהו מועיל יצא מיום העבודה הזה...
והנה כמה תמונות-