הגעתי למחלקה ביום שישי בבוקר מאוחר, במחשבה שאני אהיה לבד ואנסה לחזור למתכונת עבודה, אחרי ששלושה שבועות לא ישבתי על האבניים (גילוזים, תורנות, סימפוזיון...). תמיד ברגעים כאלה אני מרגישה ששכחתי איך עובדים על האבניים, איך ממרכזים, איך עושים קערות (מה שהסתבר בהמשך כנכון) זה רגע קטן כזה ומפחיד שחייבים להתגבר עליו מהר. לא לחשוב ופשוט להתיישב על האבניים. אני חשבתי קצת יותר מידי ולקח לי שבוע לחזור..
בכל מקרה מחשבותי התבדו כאשר כבר מהחנייה בערך שמעתי בום בום בום של מוסיקת טראנס בוקעים מהסדנא. והנה בתוך הסדנא קוקי, עפרה ונטי עפות להן
על קערות בקצב הטראנס
אחרי שהשבתתי קצת את חדוות המוסיקה התישבתי גם אני על האבניים.
אבל כמו שקורה לא פעם, הניסיון שלי לחזור לעשיית קערות היה קשה ולא צלח היום, צעקתי לגון אבל היא לא באה (גון הצילו!), אז עבדתי על צילומים של עבודות שלי שכבר הרבה זמן אני רוצה ולא מספיקה. לפחות משהו מועיל יצא מיום העבודה הזה...
והנה כמה תמונות-
RSS Feed