הקון עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת..." יום רביעי, שש בבוקר: שקט, הסדנא ריקה, אפילו קוקי עוד לא התעוררה... אני ניגשת להדליק את תנור הגז (איזו התרגשות, פעם ראשונה לבד!), מנסה לשחזר הוראות מקיילה בראש ולא שוכחת להפעיל גם את פיצפו - תנור החשמל הקטן שלנו. הברנרים כבר בוערים, קצב העליה יפה - אני עושה כמה סיבובי סדר בסדנא, מכינה כוס תה והנה עודד והחבר'ה מתחילים להגיע. מה אעשה בינתיים? אני מחליטה לנצל את הזמן ומסדרת את לוח השעם שלי, מחליפה תמונות, גוזרת, מתבוננת
ובין לבין מעלה את הלחץ, בודקת את הטמפרטורה ונכנסת ללחץ: העליה מהירה מדי?! אולי הוא נתקע?? מה עם פיצפו?.... מזל שליאורה הגיעה! ליאורה מגיעה, הלחץ של התנור עולה ושלי מתאזן, לאט לאט אני מתחילה להבין מה קורה ומסתבר שהכל בסדר - תנור הגז מצויין, זה פיצפו שעושה צרות ומתחיל בתחרות: איזו שריפה תסתיים ראשונה, 1260 מעלות בגז או 1100 מעלות בתנור חשמל קטן? בינתיים חולפות השעות, אין פירומטר - בעיה בחשמל (קטן עלי, מי צריך פירומטר? זה לחנונים..)
שנה ב' פורקות בהתלהבות תנור חשמל (1250), רדוקציה ראשונה (הפירומטר חוזר לעבוד) ופיצפו בשלו - למה למהר?
התורנים האמיצים (עלי, אביגיל וגיבוי ממיטל) מבשלים ארוחת צהריים ואני כולי בציפייה לקון 7, מה עם קון 7? אולי הוא רך? אולי הוא זז? אני מדמיינת? וליאורה במילות חוכמה: "די להסתכל על הפירומטר!" אחרי ארוחת צהריים משביעה, נטלי מצטרפת אלינו, מכינים כלים עם סידני, הרבה התעסקות עם הלחץ (של התנור ושלי) וקון 7 מתחיל לרקוד, אבל בחלק התחתון של התנור "הקון עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת", כמאמר השיר. רדוקציה נוספת ועוד אחת, ניסיון לאזן את התנור, עד שגון אומרת: "תראי...", אנחנו מחכות בסבלנות לקונים, פיצפו מסיים ומנצח בתחרות, קון 8 ו9 נופלים, אבל רק בחלק העליון של התנור וזהו, מכבים. 12 שעות שריפה - 12 שעות של לימוד, עבודה ובעיקר חוייה. והכלים? תמונות בהמשך.
RSS Feed