הגעתי למחלקה ביום שישי בבוקר מאוחר, במחשבה שאני אהיה לבד ואנסה לחזור למתכונת עבודה, אחרי ששלושה שבועות לא ישבתי על האבניים (גילוזים, תורנות, סימפוזיון...). תמיד ברגעים כאלה אני מרגישה ששכחתי איך עובדים על האבניים, איך ממרכזים, איך עושים קערות (מה שהסתבר בהמשך כנכון) זה רגע קטן כזה ומפחיד שחייבים להתגבר עליו מהר. לא לחשוב ופשוט להתיישב על האבניים. אני חשבתי קצת יותר מידי ולקח לי שבוע לחזור..
בכל מקרה מחשבותי התבדו כאשר כבר מהחנייה בערך שמעתי בום בום בום של מוסיקת טראנס בוקעים מהסדנא. והנה בתוך הסדנא קוקי, עפרה ונטי עפות להן
על קערות בקצב הטראנס
אחרי שהשבתתי קצת את חדוות המוסיקה התישבתי גם אני על האבניים.
אבל כמו שקורה לא פעם, הניסיון שלי לחזור לעשיית קערות היה קשה ולא צלח היום, צעקתי לגון אבל היא לא באה (גון הצילו!), אז עבדתי על צילומים של עבודות שלי שכבר הרבה זמן אני רוצה ולא מספיקה. לפחות משהו מועיל יצא מיום העבודה הזה...
והנה כמה תמונות-
הקערות נמכרו. הסנדוויצ'ים והעוגות נאכלו, ומלא כלי קרמיקה נוצרו, במיוחד על ידי האומנית הבריטית סנדי בראון. עכשיו הסימפוזיון נגמר והאומנים חזרו הביתה. אנחנו סוף כל סוף מתחילים באמת את השנה. אנחנו חוזרים לעבודות שלנו (במקום להכין סנדוויצ'ים ועוגות). אנחנו חוזרים לעבוד בסדנא עם כוחות חדשים והשראה מהאומנים האורחים שהגיעו. למדנו על מתיחת משטחים עם סליפ שנסדק מאקירה סאטאקה. ביום ראשון שאחרי הסימפוזיון, עשינו שריפת עישון עם טים אנדריוז, מומחה לשריפות עישון. וראינו איך סנדי בראון עובדת עם צבע בצורה חופשית. נחכה ונראה איך כל הדברים שלמדנו יבואו לידי ביטוי בעבודות שלנו בתל חי
אם כל זה, חשבנו להתחיל את הבלוג הזה כדי לשתף אנשים (וקודם כל, בינינו לבין עצמנו) בחוויות שלנו בסדנא. סך הכל, הסדנא הוא סוג של בית בשבילנו, ואם כל העבודה בבוץ, צד שני, מיחזורים, העמסת תנורים, הכנת גלזורות, וניקיון מדפי תנור, יש גם בישולים של ארוחות מדהימות בימי רביעי, הרצאות הסטודנטים על אומנים, ומלא מלא צחוקים
RSS Feed